גזר דין בתיק ת"ד 1233-08

הנאשם הורשע לאחר שכפר ונשמעה פרשת הראיות בכך שביום 6.10.08 נהג ברכב פרטי  בגן יבנה , לא נתן זכות קדימה לרכב שנכנס לצומת מימינו, חסם דרכו וגרם לתאונת דרכים שתוצאתה נזק לרכב וחבלות קלות לשני נוסעים, ובהמשך , לא עצר במקום התאונה כדי לעמוד על תוצאותיה  ועזב מבלי להושיט עזרה.

כתב האישום הוגש ביום 8.12.08. הנאשם כפר לאחר מספר בקשות דחייה שהגיש  ופרשת הראיות החלה  ביום 14.9.09. למרות זאת, רק ביום 30.12.10 הוכרע דינו , שכן, בין  היתר, העלה הנאשם טענת אכיפה בררנית שלקח זמן רב לבררה.

יצויין כי הנאשם לא רק עזב זירת התאונה למרות שהיה עליו לדעת כי עלול היה להיפגע בתאונה זו אדם, אלא  הואיל והיה מדובר ברכב של מעסיקו, חברת "הוט", דיווח דיווח שקרי לקצין הבטיחות בחברה, וטען כאילו הרכב נפגע על ידי רכב אחר,  שנהגו נמלט מבלי להותיר פרטיו . רק לאחר שקצין הבטיחות שמע משוטר כי לא זו התמונה לאשורה, הנאשם חזר בו מ"סיפור הכיסוי" וסיפר האמת.

טענתו בבית המשפט הייתה כי עצר אך לא הבחין ברכב המעורב וכן כי לא היה עליו לדעת כי בתאונה זו עלול היה להיפגע אדם שכן נסיבותיה היו קלות. כמו כן טען כאמור לאכיפה בררנית, על פיה, במקרים דומים, ואף חמורים מאלה, נוהגת התביעה המשטרתית להכין כתב האישום ולא הפרקליטות, וכי כתב האישום מוגש במקרים אלה בגין עבירות תוספת,  קלות בהרבה, שעונשן פסילת מינימום של 3 חודשים, ללא מאסר כלל, וודאי שלא  מאסר חובה כבמקרה שבפני.

 אף שמצאתי כי אין מדיניות ארצית אחידה של אכיפה, וכי אפילו באופן רשמי, במחוז תל אביב המדיניות הינה אכן להסתפק במקרה זהה בעבירות קלות בהרבה, שכן שם הקריטריון הינו חומרת הפגיעה- לא מצאתי כי הוכחה אכיפה בררנית על פי דרישות הפסיקה. הפועל היוצא הינו כי בהחלט ישנם מקרים, אפילו חמורים בנסיבותיהם מהמקרה שבפני, אשר בהם  מוגשים כתבי אישום בעבירות הקלות וראוי לכן "לעשות סדר" בתחום האכיפה כדי למנוע לזות שפתיים ותחושה קשה של אפלייה אך ורק בשל המיקום האקראי של העבירה.

התביעה עותרת למאסר לריצוי בכלא, בשל אי לקיחת האחריות מצידו וניהול פרשת הראיות תוך שגרם בכך לנפגעים לשחזר בבית משפט האירוע הטראומטי שעברו  וכן עותרת לפיצוי המתלוננים, שלא היה להם ביטוח צד ג', וכן לפסילה ממושכת ולרכיבי ענישה נוספים, בעוד הסנגורית טוענת כי מדובר בעבירת הפקרה ברף התחתון, ולכן יש מקום להקל בעונשו, מה עוד שהעבירות נעברו לפני זמן רב ותוצאת התאונה הייתה קלה יחסית.

התביעה מפנה לתיקון לסעיף 64 לפקודת התעבורה [נ"ח] תשכ"א -1961, תיקון מספר 101 משנת 2011, ולמדרג שיצר המחוקק כך שהאיסור חל רק אם בפועל נפגע אדם , והמאבחן בין נסיבות  העבירה, באופן  שאם לא עצר כדי לעמוד על תוצאת התאונה ולהזעיק עזרה אולם לא ידע על הפגיעה אלא רק היה עליו לדעת - דינו 3 שנות מאסר אולם אם ידע - דינו 7 שנות מאסר,ואם ידע   ונגרמה לנפגע חבלה חמורה או נפטר - דינו  14 שנות מאסר.

כמו כן הוסף סעיף 64 א1 המטיל החובה גם על נוסע ברכב המעורב , למעט קטין שטרם מלאו לו 16. כמו כן הגדיר המחוקק מה כוונתו בהזעקת עזרה.

מהתיקון עולה אם כן כי כיום , במקרה שהנהג לא ידע ,אלא היה עליו לדעת, כבמקרה שבפני -  דינו הוקל.

נתקבל בעניינו של הנאשם תסקיר ממנו עולה כי הנאשם יליד 1985, נשוי וכיום עובד כמתכנת בחברת פרסום . הוא מתנהל בדרך כלל באופן נורמטיבי , בעל תפקוד גבוה ותקין והתנהגותו בעת התאונה לא אופיינית לו . הוא   התייחס בכאב לפגם המוסרי ולנזק שגרם  ומגלה בדיעבד אמפטיה , וכן חווה בושה ומבוכה.

הוא שירת שנתיים בצבא ושוחרר מסיבה בריאותית . בתעודת השחרור צויין כי הוא בעל תושייה, משמעת עצמית, שקדן, מסייע ועוזר לאחרים. ממכתבי ההערכה של מעבידיו עולה כי הוא מוערך כעובד מוכשר ואחראי .    במקביל לעבודתו למד במכללה הנדסת תוכנה.

הנאשם חושש מעונש מאסר שיביא לפיטוריו ולפגיעה בזוגיות החדשה עם אשתו.

הוא תופס עצמו כאדם רגיש  לזולת, אחראי ומיטיב, ודימויו העצמי החיובי מגביר קשייו ליתן הסבר להתנהגותו.

הוא מוסר כי ברגע התאונה חש בלבול ופחד כי יפוטר . העריך כי אין נפגעים ברכב האחר  ולכן עזב המקום.

חש כשלון מכך שדאג לעצמו ולא לאחרים  והשרות התרשם כי הסבריו הם קונקרטיים  וכי מתקשה עדיין להעמיק בחלקים הלא מודעים והעמוקים שהובילו להתנהגותו זו . הם סבורים כי בנסיבות אלה יש מקום לעבד ולהעמיק הבחינה של  בחירתו והכשל האמפטי שחש והיותו מרוכז אך בעצמו .

למרות זאת כיום, בדיעבד, הוא מסוגל לגלות אמפטיה לנפגעים  והוא מבין ההשלכות של התנהגותו עליהם  וכן משמעות הכפירה וניהול ההוכחות ומעוניין להיפגש בהם ולהתנצל בפניהם .

שרות המבחן סבור לכן כי יש מקום להטיל עליו צו מבחן  שבמהלכו יבחנו עיבוד והעמקת הבנתו להתנהגותו, וגם אפשרות להליך של "צדק מאחה"  לצורך איחוי הפגיעה במתלוננים . הם מתרשמים  מחד גיסא מגבר צעיר שאין לו דפוסי  התנהגות עבריניים,המתפקד באופן נורמטיבי  ויציב , למול פער בולט  הקיים באופן בו התנהל בארוע   וחוסר הרגישות הקיצוני שגילה כלפי הנפגעים, והימנעותו מהתמודדות עם תוצאת התאונה, לה גרם.

לכן ממליצים להוסיף מאסר שירוצה בעבודות שרות .

הפסיקה באשר לחומרת העבירה של הפקרה ידועה ואין צורך להכביר מילים.